מחאה ציבורית בנושא מכס ישראל

למי שכבר מכיר וגם למי שלא

כיום ניתן לקנות ישירות מסין (בעיקר) מוצרים רבים ולחסוך מאות אחוזים לעומת מוצרים מקבילים בישראל. מוצרי אלקטרוניקה, ביגוד, מוצרים לבית, אביזרי עיצוב, כלי עבודה ועוד ועוד דברים איכותיים וטובים (אם יודעים מה לקנות ומה לא אבל זה סיפור אחר). מדובר במוצרי יסוד, לא חלב וביצים אבל מוצרים שהם נחלת הכלל, טלפונים, נגני מוזיקה, בגדים ואינספור מוצרים שלא ניתן להגדירם כמותרות בשום אופן.

הדבר היחיד שעומד בין עולם הקניות הזול הזה שמוריד בפועל את יוקר המחייה שלנו במאות שקלים לחודש, זה מכס ישראל. אנחנו כולנו אזרחים שומרי חוק ומשלמים את מיסי המכס עפ"י דרישה. אך איננו מקבלים את השירות המינימלי הראוי לאזרח.

  • חבילות מתעכבות לעיתים קרובות למעלה מחודש במכס!! זה כמובן בנוסף לזמן המשלוח מסין שיכול להגיע אף הוא לשבועיים-שלושה.
  • המכס אינו מפגין שקיפות מינימלית: אין אינידיקציה שחבילה נכנסה למכס
  • הזמן שעובר מרגע שחבילה נוחתת בישראל (בשק דואר) ועד הזמן שהשק הזה נפתח בפועל לבדיקה במכס – מדווח כ"לא הגיע לישראל" למרות שברור שהוא יושב בשק איפשהו מעלה אבק במחסני המכס. וזה יכול להיות זמן ניכר מאוד.
  • המכס מצוי במצוקת כח אדם עפ"י דיווחים רבים אך במקום לשחרר חבילות לאזרחים הוא מעדיף לקדש את גביית המיסים על חשבון שירות מינימלי לאזרח וכך חבילות מעוכבות לזמנים בלתי סבירים בעליל. לא יתכן שבעיות כח האדם של המכס יתורגמו לעיכוב של חודשים בקבלת חבילות. אם בעית כח האדם לא נפתרת, שיואילו לשחרר את החבילות ללא מיסים עד שיפתרו את הבעיה שלהם.
  • המכס נוקט באקטיביזם שיפוטי: מכתבי איומים נשלחים לאזרחים תמימים שקונים מחו"ל בטענות שהם שיקרו בהצהרת שווי החבילה. דבר זה נעשה ללא אבחנה! במקרים רבים מאוד המחיר מדויק לחלוטין וזה שהוא זול זה רק בגלל שאלה באמת המחירים מסין. יש בהחלט גם חבילות שמגיעות עם הצהרת שווי כוזבת אבל שוב פעם אנחנו רואים איך המכס מגלגל את הבעיות שלו על אזרחים שומרי חוק בכך שנוקט בשיטה גורפת של אזהרות ואיומים ללא אבחנה.

[accordian divider_line="no" class="" id=""]
[toggle title="אני והמכס – יחסים שלא בהסכמה (לחצו כאן לקריאה)" open="no"]

"הפריט התקבל מסינגפור/הולנד ב "

מי שלאחרונה ייבא סמארטפון, סטרימר או שלל מוצרים דומים מחו"ל, רוב הסיכוים שנתקל כמוני באתר הדואר בהודעה הזאת – ומיד, טראח – מתחילה התדרדרות במדרון חלקלק בחסות המכס.

גם דואר ישראל מוסיף עיכובים משלו. תוך כשבועים המוצר נוחת בארץ, אך משהגיע, נפתח חלון זמן שעלול לארוך חודשים מספר ומסע היסורים מחל: התכתבות עם המכס והדואר (ללא התכתבות המוצר עלול להשאר שם לנצח), שכוללת איומים מצד המכס – אנחנו מוחזקים כרמאים עד שיוכח אחרת. אפילו מוצרים שמתחת לסף המכס/מס קניה (75$) נעצרים ולעיתים אף מחויבים במס. אם בעבר אחוז קטן מן המשלוחים היה עולה במדגם – כיום המצב התהפך. וכשמציצים אחוזי קנאה מעבר לאופק אל מדינות אחרות – נגלה עולם שפוי יותר – הדיוטי פרי שולט.

השילוב של תוספת עלות מכס עם התארכות זמן משלוח, מביא לכך שכדאיות הזמנת מוצרים איכותיים מסין כמו: בגדים, טלפונים, מחשבים, צעצועים, מוצרי צריכה יומיומיים ועוד, כולם ב30% עד 60% ממחירם או מחיר מוצר מקביל להם בישראל, מוטלת בספק – גם כך יש סיכונים לא מעטים. ואם המוכר מצהיר, בניגוד לבקשתינו, מחיר נמוך מהמחיר האמיתי (מנהג סיני עתיק יומין ), מוטל עלינו שלא באשמתינו כפל קנס שלמעשה הופך את הקניה ללא כלכלית בעליל.

לאחרונה מצטברות עדויות מקוממות רבות של צרכנים שטורטרו זמן ממושך בלך ושוב בין המכס לדואר ונדרשו להגשת טפסים מיותרים. לכאורה נראה שמנסים יותר ויותר לייאש אותנו – אם המצב המתיש הזה ימשך, אנשים יפסיקו לייבא ויכנעו ליבואנים ולאינטרסנטים השונים ששולטים בחיינו. כך – גם אם לא באופן רשמי – היבואנים הופכים למונופולים דה פקטו.

חשוב להדגיש שאין מדובר במוצרי מותרות: אם ניקח לדוגמא את הסמארטפון – הרי שכבר מזמן מדובר במוצר בסיסי ושימושי שעשוי להביא לשיוויון הזדמנויות. אולם במחירים הגבוהים שנהוגים במדינה, אנשים רבים מעדיפים להשקיע בו מעבר ליכולתם הכלכלית, במקום בתחומים חיוניים יותר (מזון, ביגוד,ריהוט). סמארטפון הוא מוצר קיומי בסיסי לתלמיד ולהוריו! נכון, לא אוכלים ולא לובשים אותו, אבל אפילו ברמת תלמידי בי"ס – אם אין לך סמארטפון, נקודת הזינוק שלך נזרקת הרחק לאחור. כיום אין כמעט כיתה שאין בה לפחות קבוצת וואטסאפ אחת להורים ואחת לילדים. איך הילד יתעדכן בנוגע למסיבת כיתה? מפגש כיתתי? גם תנועות הנוער עובדות היום עם וואטסאפ. ועוד לא דיברנו על הסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות – שם כל המידע מועבר באינטרנט! ובכלל – במאה העשרים ואחת זיהו כלי שימושי ויעיל לכל בן אנוש.

כשקוראים את המלצות וועדת טרכטנברג לשינוי כלכלי חברתי – תוצר המחאה של קיץ 2011 – הדבר מקומם שבעתיים:

"מוצע לבטל את מסי הקנייה על מוצרים… כגון מוצרי אלקטרוניקה בידורית. את המיסוי על טלפונים ניידים ממליצה הועדה להסיר בעוד שנה מהיום… ו. הרחבת היבוא דרך האינטרנט לבסוף, הועדה סבורה כי יש לפעול בנחישות לרתימת כוחם המשותף של הצרכנים הבודדים ושל רשת האינטרנט על מנת להתגבר על חסמים וכשלי תחרות קיימים עיקרי ההמלצות – יוקר המחיה והתחרותיות הועדה מציעה להטיל על רשות המיסים להציג לממשלה בתוך 90 יום, תוכנית פעולה מפורטת על מנת שלכל אזרח ישראלי יתאפשר לייבא – ביבוא אישי – כל פריט או מוצר בשווי של עד $300 בפטור מלא ממכס וללא צורך למלא טפסים או לפגוש את פקידי המכס או המע"מ. במספר לחיצות עכבר, יוכל כל אזרח לשלם על הטובין, לשלם את המע"מ ככל שזה נדרש וכל זאת ללא צורך לצאת מביתו אלא לצורך איסוף החבילה מסניף הדואר.”

לא יאומן – פשוט מדהים! איזו חדות אבחנה והגדרת תהליך יבוא עם מינימום מגע ביורוקרטי – יעיל עשרות מונים בהשוואה לדרך החתחתים הנוכחית. רק חסר משהו קטן – יישום ההמלצות… פרופ טרכטנברג נבחר לכנסת בעיקר על גלי המחאה ופרסום המלצות הוועדה שקרויה על שמו. לא יתכן שפרופ מכובד, בעל רקורד מרשים שכמותו, ישחרר מתחת ידו מסקנות כאלו, ופתאום משנבחר, כמעט שלא נשמע קולו. כמחוקק יש לו יכולת השפעה – ושיתוף פעולה עם שר האוצר כחלון – שלפחות נחשב כחברתי – עשוי לשאת פרי. ישנם חברי כנסת נוספים, שנבחרו אף הם על גלי המחאה ההיא – יש להעירם מתרדמת: העם דורש תוצאות! זוכרים את המנגינה הזאת?! ומבקר המדינה גם תרם את חלקו בענין ב 2014:

מדיניות משרדי הממשלה בכל הנוגע לפתיחת שוק יבוא הטובין לישראל אינה אחידה ואינה מתואמת… וציבור הצרכנים נמצא בעמדת נחיתות בייצוג עמדותיהם. נמצא כי משרד הכלכלה לא פעל להבטחת ייצוג מאוזן של כלל המגזרים במשק בתהליך קביעת המדיניות וקבלת ההחלטות הנוגעות ליבוא טובין, ולא וידא כי בתהליכים אלה יישמר האיזון בין עקרונות התחרותיות והפחתת המחירים ובין עקרון השמירה על התעשייה המקומית.”

כך שלכאורה הבסיס לשינוי קיים – אבל לצערינו מסתבר שללא מחאה אקטיבית ויעילה – זה לא יקרה מעצמו. עלינו לעמוד על זכותינו לרכוש מוצרים יחסית זולים במקום מותגים יקרים – אין זה אומר שאנחנו נחותים ומסכנים – שזמננו וכספנו הפקר וניתן להתעמר בנו; דווקא זה מביע את הרוח החופשית שמפעמת את לבנו – איננו עדר עיוור שמוכן לשלם כל מחיר רק בכדי להיות בעליו של מותג יקר. רק דגים מתים נסחפים עם הזרם. לרגע אני מנסה להכנס לראשו של פקיד המכס אך לא מצליח להבין – כיצד הוא בכלל מרשה לעצמו לעכב לי מוצר – זמן בלתי אנושי של מספר חודשים – מאיפה מגיעה החוצפה הזאת?! הכל מתחיל מהראש – 'רוח המפקד' קוראים לזה לאחרונה – היא שמאפשרת התעללות שכזו – ואותה חייבים לשנות! בא לי לצעוק: "המוצר כבר מזמן אמור להיות בידי – הלו, מה קורה פה – אני אוויר?!”

יש כאן באופן ברור רמיסה גסה של זכות הקנין – זכות יסודית מקדמת דנא – המוצר הוזמן ושולם עליו כדין ומזמן כבר היה צריך להיות בידי הרוכש – אין לאף אחד זכות לעכב משלוח תקופה כל כך ארוכה! 'המפונקים האלו מקטרים על סמארטפון' – לכאורה מוצר יוקרתי או מותרות – מי שעלול לטעון כך כנראה שמעלה בדעתו מותגים יקרים – אבל במחירי סין מדובר במוצר בסיסי – מוצר שימושי ויעיל שיש בכוחו להביא לשוויון הזדמנויות. כמובן שלא מדובר רק בסמארטפון – זהו רק משל על חיינו כאן בזמן האחרון. בהתיחס לדוח הכולל של המלצות טרכטנברג, נדרש טיפול רוחבי ביוקר המחיה שיביא למוביליות חברתית במעלה העשירונים. ככה זה – מתחילים עם סמארטפון ואם מאפשרים להם זה מגיע עד לגז, דיור ועוד – כמו בבדיחה על הקומקום השורק… קשה להמנע מתחושה שכאילו יש כאן שתי מדינות עם שיטות כלכליות שונות לחלוטין שמתנהלות במקביל: הראשונה מפותחת עם צמיחה כלכלית, אינפלציה נמוכה ומאוד נוחה לקבוצה מצומצמת של בעלי הון – שוק חופשי קפיטליסטי אבל מהסוג החזירי – הארד קור חמדני ללא רחמים; ומנגד – ישראל השניה – שרובנו חולקים אותה – מדינה קפקאית נכשלת – סובלת מעליית יוקר מחיה מתמשכת עם מנגנון ביורוקרטי חונק שלא סופר אותנו בכלל – רומס כבודינו ולא משאיר תקווה – נראה שאפילו בצפון קוריאה מקבלים מוצר יותר מהר… וזה כל כך כואב דווקא לנו – שכל כך אוהבים את הארץ היקרה שלנו – ומרגישים שבעצם לא כל כך רע פה אבל יכול להיות הרבה יותר טוב!

הוגדשה הסאה – ולכן אנחנו – חברי האתר 'החזירו צדק צרכני' – שמספק מעטפת תומכת ליבוא מוצרים אלקטרונים – קוראים 'לרתימת כוחם המשותף של הצרכנים הבודדים ושל רשת האינטרנט' – מכל האתרים והפורומים השונים – להתאחד לקום ולאמר:

עד כאן! הלאה שלטון הפקידות – בעוד שטכנוקרטים שולטים בחיינו – אותם פקידים בדיוק תומכים בבעלי ההון שרודים בנו!

הגיע הזמן להורדת אבן הריחיים מעל צווארינו!

אנחנו קוראים לישום מידי של המלצות וועדת טרכטנברג!

כי זה משפיל כשדורכים עלינו

כי אנחנו ראויים ליותר

כי מוכרחים להאבק

כי הגיע הזמן שקולנו ישמע

כי סיוט המכס אינו גזרה משמים וחייב לעבור מן העולם!

"הכל צפוי והרשות נתונה" (רבי עקיבא – מסכת אבות ג טו) ובשם ה' נעשה ונצליח!

בברכה,

משה [/toggle]

[toggle title="הקשיבו לתוכנית עושים צדק – רשת ב' ברדיו " open="no"]


[/toggle]

[toggle title="דוגמה נפוצה להתנהלות המכס " open="no"]

meches1

[/toggle]

[toggle title="עוד דוגמה להתנהלות המכס" open="no"]

irur

 

"ערעור על גובה המכס לא יתקבל לאחר קבלת דבר הדואר בידי הנמען"

ואנחנו שואלים למה? באיזה זכות אתם מציבים כזה תנאי דרקוני?

בנאדם קונה מוצר מחו"ל, כבר מאוד מאוד רוצה לקבל אותו, חיכה שבוע עד שיגיע לישראל, חיכה עוד חודש עד שיצא מהמכס.. הוא מקבל את החבילה לידיו בסניף הדואר הקרוב לביתו, החבילה הנכספת כבר בידיו! ואז הוא צריך להחליט אם לשלם את המס שהוטל עליו (לעיתים רבות שלא בצדק!) או להחזיר את החבילה לידי הדואר והתחיל בהליך עירעור שמי יודע כמה זמן ייקח – ובינתיים, הוא לא יכול להשתמש במכשיר. נו ברור שכולם ישלמו בלי לחשוב פעמיים! ככה גוזלים מאיתנו. וזה צריך להשתנות! המכס גבה סכום לא נכון – זכותנו לשלם, לאסוף את המוצר לחיקנו, ואחר כך לערער בזמן סביר ונוח. וכמובן לקבל החזר כספי בתוספת הצמדה וריבית (כפי שנוהג מס הכנסה כאשר גובה סכום גבוה מידי בטעות)

[/toggle]

[toggle title="אתם חייבים לקרוא את הפוסט שעשה הדים בפייסבוק" open="no"]

רצף האירועים הבא, פחות או יותר, התרחש לפני מספר שעות.————- סליחה, איפה זה בניין ממן?- שמאלה וישר עד הסוף- אב…

Posted by Daled Dotan on Wednesday, 7 October 2015

למקרה שהפוסט לעיל לא נטען אוטומטית מפייסבוק, הנה תעתיק שלו:

meches

רצף האירועים הבא, פחות או יותר, התרחש לפני מספר שעות.
————
– סליחה, איפה זה בניין ממן?
– שמאלה וישר עד הסוף
– אבל אין פה שמאלה
– אז ימינה ושמאלה ואז שוב שמאלה ועד הסוף
– המממ… אוקיי. ואפשר לחנות שם?
– בטח, תגיד לשומרת היא תפתח לך
– תודה
———–
– שלום, אפשר לחנות פה? רק באתי לאסוף משהו קטן מהמכס
– לא, אי אפשר. שמאלה וימינה
– אבל כבר נסעתי שמאלה, ואין שם ימינה, זה אין כניסה
– אז שמאלה ושמאלה
– חחחח… אוקיי… תודה
———–
– היי שוב, נסעתי שמאלה ושמאלה, ושוב הגעתי אלייך. אולי אפשר בכל זאת להיכנס לכמה דקות? אני רק אוסף חבילה
– אי אפשר. שמאלה, ואז הרבה ישר, ואז בסוף שמאלה – יש חניון
– אוקיי תודה
———–
– הלו? שלום, זה המוקד של החניון?
– כן, מה הבעיה?
– הגעתי לחניון, והכפתור של המחסום לא עובד, אי אפשר להיכנס
– צריך ללחוץ על הכפתור
– כן, לחצתי על הכפתור, הוא לא עובד, ויש פה את הטלפון שלכם
– והכפתור לא עובד?
– לא, בשביל זה התקשרתי
– תלחץ על הכפתור, ואם לא עובד אז תנסה מהכניסה השניה. היא מוסתרת מאחורי המשאית.
– מאחורי איזה משאית? אה, המשאית. טוב, אני אנסה, תודה. ואיפה משלמים?
– במכונות ביציאה
– אפשר באשראי?
– בטח, מזומן או אשראי
– תודה
———–
– שלום, איפה נכנסים פה למכס? אין פה שלטים!
– מצד שמאל, תקיף את הבניין, נכנסים מאחורה
– תודה
———–
– שלום, איפה הכניסה למכס?
– מהצד השני, פה זה המחסן, נכנסים מקדימה
– אבל אמרו לי מאחורה
– פה זה המחסן
– טוב, תודה
———–
– שלום, פה זה המכס? באתי לאסוף חבילה
– כן, תשב בכסאות מימין, יפנו אליך
– תודה
———–
– כעבור 7 דקות –
———–
– סליחה, אתם חושבים שהתור הזה מתקדם?
– זה לא תור
– אבל אמרו לי לשבת פה לחכות
– (פקידה מנפנפנת מרחוק לגשת אליה) מה הבעיה?
– באתי לאסוף חבילה. התקשרו אליי ואמרו שיש לי פטור ממכס, שסתם עצרו אותי, ושאני יכול לבוא ופשוט לאסוף
– שילמת את הקנס?
– לא, אין קנס, זה פטור ממכס. אמרו שזה יהיה כתוב במחשב, שאני רק צריך לשלם על האיחסון
– ואיפה הקבלה על הקנס?
– אין קנס אני אומר לך, רק תשלום על האיחסון. תסתכלי במחשב
– אבל אתה צריך לשלם על האיחסון של החבילה
– כן!! אני יודע! כמה אני צריך לשלם?
– פנינההההה!!!! הבחור אומר שיש לו פטור. כמה קנס אני מחייבת אותו?
– הוא שילם קנס??
– (לחשושים… "קבלה"…. "מחשב"… "קנס"… "סווטלנה"… "קנס"…)
———–
– כעבור 4 דקות –
———–
– טוב, אנשים עם פטור זה לא פה זה אצל מומי
– מה מומי? אז בשביל מה חיכיתי? איפה מומי יושב?
– מאחורי החלון, תלך שמאלה
– זה לא קיר?
– ימינה, תלך ימינה, במשרד
– תגידי, כולם פה היו ביום חופש מהגן כשלימדו כיוונים?
– מה?
– לא משנה. לחכות למומי או להיכנס?
– אתה לא רואה שהוא עם בן אדם? תמתין בבקשה
– תודה
———–
– כעבור 16 דקות –
———–
– סליחה שאני מתפרץ, אתה מומי? באתי רק לשחרר חבילה שיש עליה פטור, ואני קצת ממהר
– אז למה לא אמרת קודם?
– אמרו לי להמתין, שאתה עסוק
– תיכנס, תיכנס, אני אטפל בך מיד. שב, שיחה קצרה בטלפון ואני איתך
– תודה
———–
– כעבור 17 דקות –
———–
– כן, אני איתך
– באתי לאסוף חבילה. הנה הטופס, ובמחשב כתוב שיש לי פטור. ואני ממהר.
– אבל לא כתוב פה פטור
– אני יודע, זה כתוב ב-מ-ח-ש-ב
– אה, זה במחשב. חכה, אני אשאל את פנינה
– ד"ש לפנינה.
– מה?
– לא משנה.
———–
– כעבור 7 דקות –
———–
– אתה לא צריך לשלם קנס! יש לך פטור. רק 51 ש"ח עמלה.
– אני יודע. מה עכשיו?
– תלך לאשנב, הם ישחררו לך את זה.
– תודה
———–
– שלום, שילמתי את העמלה ואמרו לי שכאן משחררים לי את החבילה
– כן, זה כאן. תצא החוצה לאשנב השני, שם משחררים לך
– אז זה לא כאן, זה שם
– מה?
– לא משנה, תודה
———–
– שלום, כאן משחררים לי את החבילה?
– כן, זה כאן. בהמשך, יש עוד דלפק, שם משחררים
– תודה
———–
– שלום, כאן משחררים לי את החבילה?
– איציק!!!! תביא את המלגזה
———–
– כעבור 8 דקות –
———–
– זה החבילה שלך?
– לא.
– איציק!!! תביא את המלגזה
———–
– כעבור 4 דקות –
———–
– זה שלך?
– כן, תודה. ברוך השם.
– בבקשה, יום טוב.
———–
(הליכה לאוטו עם חבילה ביד, גשם שוטף, ללא מטריה)
———–
– הלו, שלום, זה המוקד של החניון?
– כן
– אמרתם לי קודם שאפשר לשלם במכונות ביציאה, אבל אין פה מכונות
– מי אמר לך?
– לא יודע, הבחור
– לא יודעת מה אמרו לך. צריך לשלם ליד השומרת
– אבל כרגע הלכתי מהשומרת לאוטו 5 דקות בגשם! אתם אמרתם לי שזה ליד היציאה!
– לא יודעת מה אמרו לך. צריך לשלם ליד השומרת
– תודה
———–
– שלום, פה משלמים על החניה?
– יש מכונה מסביב, מאחורי הדלת
– כדאי לכם גם לשים עליה ענפים ולצבוע אותה בחאקי, זה יסתיר אותה עוד יותר טוב
– מה?
– לא משנה, תודה
———–
– סליחה, אבל המכונה לא מקבלת אשראי
– שטרות ומטבעות
– אבל שאלתי במוקד, ואמרו לי שאפשר באשראי
– שטרות ומטבעות
– אבל יש לי רק אשראי, או שטר של 200, והיא לא מקבלת
– אני לא יודעת מה להגיד לך. שטרות ומטבעות
– 200 זה לא שטר?
– אין לך מנוי לחניון?
– לא, רק באתי לאסוף חבילה
– אז למה לא אמרת קודם? הייתי נותנת לך להיכנס עם האוטו
– אהההההה!!!!! אמרתי! פעמיים!!! ואת אמרת שאי אפשר!!!! ושאני אסע שמאלה ושמאלה!! אמרת פעמיים!!!!
– באמת?? כי אתה לא אמרת לי
– לא אמרתי לך מה???!!!!
– טוב חכה אני אביא עודף
———–
– כעבור 6 דקות –
———–
– בבקשה, הנה פרטתי לך שטרות למכונה
– תודה באמת
– בבקשה, שמחתי לעזור, שיהיה לך יום נעים
– שיהיה לך יותר אייקיו
– מה?
– לא משנה, יום נעים גם לך, ביי
– ביי חמוד
———————————





* היות ומלא אנשים הפיצו את הפוסט, אני רוצה לכסתח את עצמי smile emoticon אז דיסקליימר: הפוסט לא מתאר אחד-לאחד את אירועי היום, אבל הוא *מאד* קרוב למציאות. רוב מה שכתבתי אכן קרה, והרבה דברים הזויים *יותר* שקרו – לא ציינתי כלל. לקחתי לעצמי מעט "חופש ספרותי", והכנסתי קצת שינויים – אבל אין כאן הגזמה משמעותית.

[/toggle]
[/accordian]

 

המחאה בנושא המכס

באתר זה התגבשה קבוצה של אנשים שהחליטו לפעול למען שינוי במדיניות ופעילות המכס. אתר זה גאה לשמש כקרקע להתאגדות הקבוצה ולפעילותה המבורכת ולשם כך הוקם פורום ייעודי לדיונים ושיתוף פעולה. כמו-כן נעלה לפה כשיתקבלו סיפורים אישיים על חוויות מהמכס, ותמונות של מכתבי איומים וכל חומר שידרש כדי להוכיח את טענות המחאה.

לפנייה ישירה למארגני המחאה: moshe2taxes@gmail.com

הודעה: חובה להירשם לאתר כדי להגיב בפורום (אחרת אנחנו מקבלים טונות של ספאם)

[bbp-single-forum id=16441]